מילים בשחור ולבן

בשעת לילה מאוחרת, שוטטתי בין תיקיות ישנות הקבורות עמוק בתוך קופסת הזיכרון הנייד, 

קראתי שירים וכתבי יד אחרים שנכתבו על ידי בשנים

שלפני לימודי הצילום בהדסה,

ולפתע תהיתי לאן נעלמו המילים מחיי ?

האם הצילום כבש בתוכי את מקומה של השראת האותיות? 

האם העיסוק בו אילץ אותי לבחור באופן לא מודע בין המילה לתמונה ?

ובו ברגע היכתה בי המשמעות של הקלישאה המוכרת ביותר בעולם

באופן שלא חשבתי עליו בעבר.

Silent Storm

מוקדם, בבוקר של חורף, אני עומדת על שפת הים, ובמלאו עצמתו הוא מפגין את נוכחותו מולי.

אני נאבקת, הרוח מכה בפני, וגרגירי החול כמעט חודרים את עורי, ולמרות זאת, גופי בכל כוחו מגן על המצלמה מפני טיפות גשם גדולות
 

ובזמן שאני חשה שסערה משתוללת סביבי, הים פשוט נוהג כטבעו.

הגלים מתנפצים בשקט מופתי, והים פולט את אוצרותיו אל החוף

צבעי הפסטל משתלטים על הנוף, וציור בצבעי מים נגלה לעניי... 

הכוח הנוסטלגי של הצילום

בכול ראשון האחרון של כל חודש, מתקיים ברחבי פירנצה שוק פשפשים

מסורתי, אליו מוציאים אנשים את הריהוט הישן, 

מציאות מן הארון של סבתא ועוד חפצים שאין להם צורך בהם. 

בין כל אלה, בדוכן של ארמנדו, גבר נאה שמכר מצלמות ישנות,

נתקלתי בערימה של זיכרונות.

My Instagram

אתם מוזמנים לעקוב אחרי בפרופיל

rona_k.seltzer